גמרא
פירוש
לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם1 אוְלוֹקְחִים בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן.
רַב בשְׁרָא לְחִיָּיא בַּר אָשֵׁי לְמִיגְדַּל אוּהָרִי בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא אֲבָל גאִיזְלֵי אָסוּר מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא.
רַב יְהוּדָה דשְׁרָא לְאַמֵּי תנורא לְמִיגְדַּל תַּנּוּרֵי הדרן עלך משקין בית השלחין
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
למגדל אוהרי. לקלע קליעות מצודות קטנות לדגים1 וי״מ2 מצודות של חוטין ויש בהן אומנות. למיגדל תנורא. לקלע הוצי התנור וטחין ההוצין וראוי לאפות במועד3. מהולתא. נפה וכברה4. ושוין. רש״י ז״ל5 לא ידענ׳ היכ׳ וראב״ד6 אדרבנן ור׳ אליעזר קאי דפליגי בהעמדת תנור וכירים וריחים7 במועד ובלבד שלא יגמור דברי ר׳ אליעזר וחכמי׳ או׳ יגמור8. בימות החמה. בפסח דכ״ע מודו שעד למחר יתייבש שיהא ראוי לאפות בו במועד ושרי9. בימות הגשמים. סוכות שאינו מתייבש ואינו ראוי לאפות בו במועד. בהוצא. הוצי דקל ור״ח10 פי׳ גדר של קנים. דפנא. קנים עומדים שמחזקין בהם מחיצות הקנים שלא ידחם הרוח. ואינו טח בטיט. זוהי מעשה הדיוט11. ירו׳12 לגג שלשה למרפסת עשרה13. מעגלה. י״א אבן עגולה ובשני ראשיה נקובה ותוחבין עץ בראשה ומגלגלין אותה על הגג14. כעין מעגלה. שטח גג יפה יפה15. אבל לא במחלצים. וכ״ש במעגלה16. קבואתא. רש״י ז״ל כמין נגר בדלת17. זולף וגומר18. לקמ׳ בפ׳ מי שהפך. רש״י ז״ל19 פום. שם המקום היושב על הנהר ששמו בדיתא. לבואי כוורי. הוציא דגים הרבה20. ה״ג בדיתא21 ול״ג פומבדיתא. לבאי. בלשון ערבי תיגבורת כלומ׳ שהמים גוברין והדגים עולין למעלה וקופצין ליבשה ובאין בני אדם וגורפין מהן בסירות ובצינות ויום אחד לשנה מגיע להם כך ונוחין לצוד22 ולמחר שוקטין ונחין במקומותיהן ואין ניצודין אלא בחרמים ובטורח גדול כך פי׳ רב היי גאון. ואחריתכן בסירות דוגה תרגו׳ ואח׳ זבנתכון בדוגייתא ציידין פי׳ היא ספינה קטנה של ציידי דגים וקורין לה סיר ובצינות תרג׳ ובתריסיהון. ל״א לבאי. עלו בה דגים. ציוד. צדו והביאו הרבה דגים למלוח מינייהו ולקיימן עד לאחר המועד. והאנן תנן וכו׳. וה״נ כיון שכל כך הביאו ומלחו אותן כל כך תו לא חזיין למיכלנהו במועד ונמצא שלא לצורך י״ט והוי כעין מליחת עור דהוי אב מלאכה פ׳ כלל גדול דחשיב המפשיטו והמעבדו והמולחו23. איתנהו24. ליחלוח המלח הנבלע בכולן ואוכלין אותן מיד. ואי קשי׳ הא דגר׳ בירוש׳25 הא שיירת׳ שרי למזבין מינייהו בחולא דמועד׳ אלמ׳ דמשו׳ רווחא קרי לי׳ פסידה פי׳ מה שלא יעשה סחורה עם השיירא חשיב לי׳ הפסד להעביד לו הריוח וה״נ נהי דלא חזי לאכילה לישתרי משו׳ רווחא י״ל שאני מציאה דליכ׳ שום פסיד׳ וכולה רווחא הוא אבל בפרקמטי׳ ביטול כיס פסידה כך פי׳ ג״כ ראב״ד26. שיתין איצצי. ששים פעמים עושין אותן כדי שיהיו מעוכין יפה27. פי׳ דריסות כדא׳ בברכו׳ גבי גוב נחשים ועקרבים מעידין עליו אלמ׳ מזקי ומשני אגב איצצא מזקי פי׳ אגב דוחק שדורסן ודוחקן מזקי. ר״ח אגב איצצי. כשיכבשום וידחקם זה לזה. כי הא דשמואל עבדי ליה שיתין איצצי ואכיל. פי׳ מיני תבשיל28. וריב״ג29 פי׳ ממלחין אותן כמה פעמין ונותנין עליהן אבנים להכבידן בכובד משוא ונאכלין לאלתר. ס״פ ב״המהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כ״כ בפרש״י לרי״ף וכעי״ז בפרש״י הנדפס. ובנמוקי יוסף כתב אוהרי מצודות של דגים העשויות מזמורות והדיוט יכול לעשותן.
2 הנה גבי אוזלי פי׳ רש״י לרי״ף דהוא מצודות גדולות וברש״י הנדפס כתב דאוזלי הוא מצודות של עופות. ובנמוק״י פי׳ דאוזלי רשתות של מטוה וכ״כ הריטב״א. ולפ״ז שמא יש לבאר בדברי רבינו שכוונתו וי״מ הוא לאוזלי ואולי חסר פה איזה תיבות. [וע״כ כן מבואר ממש״כ רבינו ויש בהן מעשה אומנות דאי איירי אאוהרי צ״ב היכי שרי הא הוי מעשה אומנות וע״כ דאיירי באוזלי דאסור].
3 כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפרש״י הנדפס פי׳ לעשות התנור מחדש. ובנימוקי יוסף פי׳ למגדל תנורא כמו למגבל לגבל טיט לעשות ממנו תנור.
4 כ״כ בפרש״י לרי״ף.
5 כ״כ בפרש״י לרי״ף והביאוהו בשיטת ריב״ב ובריטב״א.
6 וכן הביא בשיטת ריב״ב בשם יש שפירשו. וכ״כ בתוס׳ הרא״ש ובריטב״א.
7 לפנינו בגמ׳ ליתא וריחיים אמנם כ״ג תוס׳ הרא״ש וכן משמע מדברי הריטב״א דגריס ריחים עיי״ש.
8 ובנמוקי יוסף כתב דקאי ארבי יהודה וחכמים דפליגי בהעמדת תנור וכירים.
9 וכ״פ רש״י דבימות החמה איירי בפסח ובימות הגשמים היינו סוכות. אמנם בחדושי הר״ן כתב איפכא דימות החמה היינו חג הסוכות שמתיבש מהר וימות הגשמים היינו חג המצות שאי אפשר להתיבש במועד ולאפות בו. וכ״כ רבינו ירוחם (נתיב רביעי ח״ה).
10 לפנינו בר״ח ליתא.
11 כ״פ רש״י ד״ה ואינו טח.
12 דפירקין ה״י.
13 עיין בפי׳ ר״ש בן היתום שכתב וז״ל ועושין מעקה לגג כדמפרש ואזיל מעקה מפרש בספרי שיבנה שלשה טפחים על הגג סביב ועיי״ש דקעביד צריכותא אמאי בעי לאשמועינן גם גג וגם מרפסת. ועיין ריטב״א ומאירי.
14 וראה בפי׳ למתני׳ דפי׳ רבינו פי׳ אחר.
15 וכ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה כעין מעגילה.
16 ומבואר דמעגילה הוי מעשה אומן יותר ממחלצים וכן כתב ברש״י על הרי״ף ד״ה מעגילה. אמנם ברש״י הנדפס ד״ה מחלצים כתב דמחלצים מעשה אומן יותר ממעגילה. ולפ״ז צ״ב במאי דאמרינן אבל לא במחלצים דאי מעגילה אסור כ״ש מחלצים ועיין ריטב״א ושפת אמת וקרן אורה מש״כ בזה. ועיין שיטה לר״י מפאריש מה שהאריך בזה.
17 כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפי׳ ר״ש בן היתום כתב שהוא מסגרות הדלת כמו בריח הדלת כבד וזולתו לסגור בו והיינו מדלינן מתקנינן כלומר לעשות בריח חדש לדלת א״נ לתקן חורי הבריח לבריח שיכנס בהם עיי״ש. ובחדושי הר״ן כתב שהוא משקוף.
18 איירי על לשון הרי״ף.
19 עיין בפרש״י לרי״ף שכתב פומבדיתא המקום היושב על יד הנהר בדיתא הוא הנהר. לבאי כוורי הוצדו דגים הרבה. ובפרש״י הנדפס פי׳ בדיתא שם נהר לבאי שם מקום.
20 ובפרש״י לרי״ף גרס הוצדו דגים הרבה.
21 כ״ג הגמ׳ וכ״ג רש״י הנדפס והריטב״א. ואפשר דהיינו כפי׳ רש״י הנדפס דפי׳ דבדיתא שם הנהר ולבאי שם מקום ואי גרסינן פומבדיתא פום הוא שם המקום. וכ״ג בשיטת ריב״ב פדיתא. אמנם ברי״ף גרס פומבדיתא.
22 אמנם בפרש״י הנדפס מבואר שעשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה. ובנימוקי יוסף כתב שנתיבש הנהר ומתו הדגים.
23 כ״כ בפרש״י לרי״ף.
24 לכאו׳ צ״ל איצצא וכ״ה בפרש״י לרי״ף אגב איצצא שכובשין אותן במכבש פרש״א ואוכלין אותן מיד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולן.
25 ירושלמי מו״ק ב׳:ג׳.
26 והביאוהו הרא״ש והנימוקי יוסף בס״פ. ועיין ברא״ש שהביא תירוץ נוסף דע״כ לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר שהוא דרך כל אדם לא מיקרי מלאכה וגם ליכא טירחא אבל מליחת דגים מיקרי מלאכה ואיכא טירחא לא שרינן ליה משום רווחא.
27 כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפרש״י הנדפס כתב שיתין אצצי כלומר רוחצים אותן הרבה פעמים.
28 ג״ז מדברי הר״ח.
29 שערי שמחה הלכ׳ חוה״מ ח״ב עמ׳ י״ז.
הערות
Gemara
Peirush